שיא החגיגה המלכותית מתרחש כאשר הפמלייה מגיעה אל הארמון. על פי הפשט, המלכה החדשה יחד עם משרתותיה ובנות חסותה מובלות בתהלוכת חתונה חגיגית [ביאור שטיינזלץ], המלווה בכלי זמר ובכל מיני שמחות [מלבי"ם]. המילה תּוּבַלְנָה משמעותה שהן יובלו ויבואו אל המלך [רד"ק], והמילה בִּשְׂמָחֹת נכתבת במסורת בכתיב חסר, ללא האות וי"ו [מנחת שי]. המשך הפסוק, תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ, מבטא את המעבר של הבנות מבית הנשים אל ההיכל המרכזי שבו יושב המלך, במטרה להישאר בארמונו [רד"ק, מלבי"ם] ולחסות תחת כנפיו [מאירי].
לצד הפירוש הפשטני, הפרשנים רואים בפסוק זה משל לימות המשיח. ברובד זה, המלך מתייחס לדוד או למלך המשיח [אבן עזרא], המלכה מסמלת את כנסת ישראל, ואילו בנות המלכים והבתולות המלוות אותה מייצגות את אומות העולם [רד"ק]. על פי גישה זו, האומות יבואו אל המשיח מרצונן החופשי ומתוך שמחה, ולא מתוך כפייה או אונס [אבן עזרא]. כשם שהבתולות באות אל הבעל, כך אומות העולם, שהיו עד כה ללא תורה, יקבלו עליהן את דת ישראל ויסורו למשמעתו של מלך המשיח [רד"ק].