דמותה של בת המלך מצטיירת במלוא הדרה, תוך שילוב בין עושר מופלג לבין צניעות והסתרה. התיאור מתמקד במעמדה הרם, אשר דווקא בשל כבודה הרב, נשמר הרחק מעין הציבור.
המילה כָּל־כְּבוּדָּה נכתבת באופן ייחודי עם האות וי"ו ודגש [רד"ק, מנחת שי], והפרשנים נחלקו במשמעותה. הגישה המרכזית רואה במילה תיאור של האישה עצמה – כל אישה מכובדת, רכה וענוגה [מצודת דוד, מאירי]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי המילה מתייחסת לרכוש הרב, לאוצרות ולמטען הכבד של בת המלך [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. מבחינה היסטורית, ייתכן שיש כאן רמז לנישואי דוד לבת תלמי מלך גשור [אבן עזרא].
באשר למילה פְּנִימָה, הפירוש המקובל הוא שבת המלך שוכנת עמוק בתוך ארמונה, אינה מופיעה ברבים, והכל רוחשים לה כבוד מרחוק [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מתוך תיאור זה למדו חכמי התלמוד את עקרון הצניעות, וקבעו כי אין זה מדרכה של אישה להתייצב במקומות ציבוריים וחשופים כגון בתי דין [תורה תמימה]. לפי הגישה המפרשת את המילה "כבודה" כרכוש, הכוונה היא שאוצרותיה של בת המלך מוסתרים ושמורים היטב בתוך ארגזים [מלבי"ם].
בהמשך מתואר הפאר החיצוני: מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ. לבושה של בת המלך מקושט ומשובץ בזהב [ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה "משבצות" מתארת את מסגרות הזהב המשמשות כמקום מושב לקביעת אבנים יקרות [מצודת ציון].
לצד הפירוש המילולי, קיים רובד אלגורי עמוק. על פי גישה זו, "בת מלך" אינה אישה בשר ודם אלא משל לכנסיות ישראל של ה'. כאשר קהילות אלו נוהגות בעצמן בצניעות, מעלתן כה רמה עד כי בגדיהן הרוחניים נחשבים וחשובים יותר אפילו ממשבצות הזהב שעל בגדי הכהנים הגדולים [רש"י].