יצא לכם פעם לראות אדם אחר מקבל המון דברים חדשים ויקרים, ולהרגיש קצת צביטה בלב? לפעמים, כשאנחנו רואים מישהו שמצליח מאוד ויש לו הרבה רכוש, זה עלול לגרום לנו להרגיש קנאה, דאגה, או אפילו לחשוב שאולי לא משתלם להיות אנשים טובים וישרים. על כך מרגיע אותנו המשורר ואומר אַל־תִּירָא. הכוונה כאן היא לא לפחד רגיל, אלא לאזהרה שלא נדאג ולא נקנא כאשר אדם אחר מתעשר.
אפילו כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ, כלומר גם אם הבית של אותו עשיר מתמלא בהמון חפצים יקרים, רכוש ואוצרות, אין לנו שום סיבה להרגיש רע. למה? קודם כל, כי ה' נותן לכל אחד בדיוק את החלק שהוא צריך, והמעט שיש לאדם מספיק לו בדיוק כמו שהעושר הרב מספיק לעשיר. מעבר לכך, חשוב לזכור שכל הכסף והרכוש הם לא הכבוד האמיתי של האדם. הרי בסוף החיים אי אפשר לקחת אף חפץ, והכל נשאר מאחור בידיים של אנשים אחרים. העושר האמיתי והיחיד שאנחנו באמת יכולים לקחת איתנו לתמיד הוא המעשים הטובים שעשינו והצדקה שנתנו.