קרה לכם פעם שהתעוררתם בבוקר אחרי לילה לא נעים, ופתאום הרגשתם הקלה גדולה כשהשמש זרחה? בזמן שהאויבים של דוד המלך ישנים, הוא בוחר לפתוח את היום שלו בצורה אחרת לגמרי, בשירה ובתודה לה׳.
הוא מבטיח וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ, כלומר אני אפרסם את הכוח והגבורה שלך בשירים שלי. דוד ממשיך ואומר וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, הוא ישיר בשמחה בכל בוקר, ובמיוחד בבוקר שבו הוא ניצל מהאנשים שרדפו אחריו והוא סוף סוף מוגן ובטוח.
דוד מסביר למה הוא כל כך מודה לה׳: כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי, ה׳ שמע את התפילה שלו ושמר עליו. הוא גם היה לו וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי. המילה מָנוֹס מתארת מקום בטוח שאפשר לברוח אליו, ממש כמו אדם שרץ אל חבר אוהב כדי למצוא אצלו חיבוק ומחסה.
לפעמים אנחנו חושבים שלברוח זה סימן לחולשה, אבל כאן אנחנו לומדים משהו מדהים. היכולת להצליח לברוח היא בעצמה כוח מיוחד שה׳ נותן. יותר מזה, כשדוד בוחר להתאפק, לברוח ולא להחזיר מלחמה, זו גבורה אמיתית וגדולה, כי ככה הוא מונע פגיעה באנשים אחרים.