יצא לכם פעם לחשוב כמה חשוב לנו לתת כבוד לאנשים שעזבו את העולם? בזמן המצור הקשה על ירושלים, קרה דבר עצוב מאוד. אנשים בתוך העיר ניסו לצאת החוצה כדי לקבור את הקרובים שלהם בכבוד, אבל האויבים שצרו על העיר מבחוץ ארבו להם ולא אפשרו להם לעשות זאת. המילה נָתְנוּ מלמדת אותנו שהאויבים פשוט השאירו את ההרוגים בהריסות, ולא נתנו להם להיקבר כמו שצריך.
האויבים התנהגו באכזריות רבה ובחוסר כבוד כלפי המתים. המילה נִבְלַת מתארת גוף שלם שהושאר בחוץ, והמילה בְּשַׂר רומזת לכך שהאויבים פגעו בגופות אפילו יותר. במקום קבורה מכובדת, הם הושארו חשופים לעופות ולחיות. המילים לְחַיְתוֹ אָרֶץ פירושן פשוט חיות הארץ, כמו חיות פרא וכלבים שהסתובבו שם באותו זמן.
אולי אתם שואלים את עצמכם: הרי אנחנו יודעים שבאותו דור אנשים חטאו, אז למה הם מקבלים תארים כל כך מכובדים כמו עֲבָדֶיךָ או חֲסִידֶיךָ? התשובה היא שלמרות שהיו הרבה אנשים שעשו מעשים רעים בחוץ, היו בירושלים גם אנשים טובים וצדיקים באמת. אותם חסידים הסתתרו בתוך הבתים שלהם מפני הרשעים. לצערנו, כשהגיעה הגזירה על חורבן העיר, גם הצדיקים האלה נפגעו.