חשבתם פעם מה קורה כשמישהו עושה טעות, אבל מישהו אחר מתנהג הרבה יותר גרוע ובכוונה? המשורר מתפלל אל ה׳ בשם עם ישראל, ומבקש ממנו להעביר את הכעס למקום אחר. הוא משתמש במילה חמתך, שמתארת כעס פנימי וחזק שבוער ממש כמו אש. הבקשה שלו היא שפוך חמתך אל הגוים. חשוב לדעת שכאן המילה אל משמעותה על, כלומר, המשורר מבקש שה׳ יסיר את הכעס מעל עם ישראל ויעביר אותו אל העמים האחרים.
ולמה זה צודק? כי למרות שעם ישראל חטא ועשה טעויות, הוא עדיין מכיר את ה׳ וקורא בשמו. לעומת זאת, העמים האחרים רחוקים מאוד מה׳ ומסרבים בכלל לדעת אותו. כאשר אותן ממלכות חזקות הציקו לעם ישראל והחריבו את המקדש, הן לא עשו זאת כדי לקיים את רצון ה׳ או כדי להעניש את ישראל על חטאיהם, אלא רק מתוך המניעים והרצונות שלהן. לכן נאמר עליהן בשמך לא קראו, כי הן לא פעלו למען כבוד ה׳, אלא רק למען עצמן.