חשבתם פעם מה קורה כשמישהו מקבל תפקיד להעביר מסר, אבל הוא עושה את זה בצורה הרבה יותר מדי קשה ואכזרית? זה בדיוק מה שקרה עם האויבים של עם ישראל. כשהם באו להחריב את ירושלים, המטרה של ה' הייתה רק להרוס את העצים והאבנים של בית המקדש, כדי שכך הוא יוכל להציל את העם עצמו. אבל האויבים היו אכזריים מדי, חרגו מהתוכנית ופגעו גם בעם. בנוסף, הם התגאו בכוח שלהם ולא הבינו שהם רק כלי בידי ה'.
המילה אָכַל לא מדברת כאן על אוכל, אלא על כך שהאויב פגע בעם שלנו והשמיד אותו בצורה קשה מאוד. לאחר מכן הם פגעו גם בבית המקדש, שנקרא כאן נָוֵהוּ, כלומר המעון והבית של ה'. האויבים הֵשַׁמּוּ את המקום, שזה אומר שהם החריבו אותו והפכו אותו לשממה ריקה ועצובה.
אולי תשימו לב שמצד אחד המעשה נכתב בלשון יחיד, ומצד שני בלשון רבים. הסיבה לכך היא שהמלך הרשע שעמד בראש הוא היחיד שנתן את הפקודה, אבל הצבא הגדול שלו הם הרבים שביצעו את ההרס בפועל. בגלל כל החורבן הזה, עם ישראל נמצא בגלות, עני וכל כך שבור מצרות, עד שקשה לו אפילו להתרכז ולהתפלל כמו שצריך. לכן אנחנו מבקשים שהרחמים של ה' יקדימו ויגיעו אלינו, גם אם אנחנו כל כך עצובים שלא מצליחים לבקש זאת בצורה מסודרת.