תהלים, פרק ע״ט, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שטעיתם, וממש קיוויתם שיסלחו לכם עוד לפני שבכלל יתחילו לכעוס? בדיוק ככה מרגיש עם ישראל כשהוא נמצא בגלות וקשה לו. העם פונה לה׳ בבקשה מיוחדת: עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, כלומר, טעויות שעשינו בעבר וכבר סבלנו בגללן מספיק, אנא אל תזכור לנו אותם. במקום זה, העם מבקש: מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ. המילה יְקַדְּמוּנוּ פירושה להגיע לפני משהו אחר. הבקשה היא שהרחמים של ה׳ יקדימו ויגיעו מהר, עוד לפני שיעלו הזיכרונות של המעשים הלא טובים שלנו. אם קודם כל יבדקו את החטאים שלנו, יהיה לנו קשה מאוד, ולכן אנחנו מבקשים שהרחמים יגיעו ראשונים. ולמה אנחנו כל כך זקוקים לרחמים האלה? כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד. המצב שלנו הפך להיות קשה, אנחנו חלשים ואין לנו כוח לסבול יותר. הקושי והדאגה למזון היו כל כך גדולים, שלפעמים בגללם אנשים היו עסוקים רק בלשרוד ולא הצליחו ללמוד תורה או להתנהג כמו שצריך. לכן אנחנו מבקשים שה׳ יראה כמה אנחנו חלשים, וירחם עלינו.