מתוך תחושת ייאוש עמוקה ופחד ממוות קרוב, עולה תחינה לישועה מיידית, שכן הנסים וההודיה שייכים לעולם החיים. השאלה הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא נאמרת בתמיהה, האם ה' ימתין עם הנסים המובטחים עד לאחר המוות, כאשר הגוף מאבד כל תחושה ותקווה. התמיהה מתעצמת בשאלה אִם־רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה, התוהה האם המתים, המכונים כך משום שנחלשו ורפו בידי מלאך המוות, יקומו מקברם כדי להודות לה' לנצח. זעקה זו משקפת גם כאב לאומי על האומה בגלות, ולפי גישה רוחנית היא מוסבת על הרשעים ואומות העולם שרפו ידיהם מעבודת ה', מתוך תהייה אם להם ראוי לעשות נסים.
תהלים, פרק פ״ח, פסוק י״א
הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא אִם־רְ֝פָאִ֗ים יָק֤וּמוּ ׀ יוֹד֬וּךָ סֶּֽלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.