חיי האדם קצרים וחסרי ממשות אל מול נצחיותו של ה', המעביר אותם במהירות אדירה של שיטפון מים, ולכן זְרַמְתָּם כה מהירה עד שהחיים עצמם שֵׁנָה יִהְיוּ. שנות החיים חולפות מבלי שהאדם ירגיש ונדמות לחלום שמתברר כחסר מציאות עם היקיצה, אף שיש המפרשים שינה זו כמוות עצמו או כחסד אלוהי שנועד לעורר את האדם לתשובה. בימי הנעורים, המסומלים במילה בַּבֹּקֶר, האדם פורח ומתחדש כֶּחָצִיר, עשב ירוק שיַחֲלֹף ויאגור כוח. אולם פריחה זו היא זמנית, ובדומה לעשב שנובל במהירות בחום השמש, כך גם כוחותיו של האדם מתכלים מרגע לרגע עד לקמילתו המוחלטת לעת ערב.
תהלים, פרק צ׳, פסוק ה׳
זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.