חיי האדם קצרים ושבריריים מול נצחיות ה', ומשולים למחזור חייו של צמח החי יום אחד בלבד. בתקופת הנעורים, המקבילה לתחילת היום, האדם בַּבֹּקֶר יָצִיץ ופורח, מתחדש וצובר כוח, או לחלופין משנה את דרכו וזונח את המעשים הטובים, תהליך המתואר במילה וְחָלָף. פריחה זו עוברת במהירות לקראת ימי הזקנה המגיעים לָעֶרֶב, אז האדם נשבר, נכרת ומתפורר ביד מרוב יובש, מצב המכונה יְמוֹלֵל. בסופו של התהליך האדם דועך וְיָבֵשׁ לחלוטין, כשם שחום השמש מייבש את החציר, ומבחינה רוחנית הוא שוכח את יום מיתתו ומאבד את לחותו ומעשיו הטובים.
תהלים, פרק צ׳, פסוק ו׳
בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.