שיר השירים, פרק א׳, פסוק י״ג

האהוב, המכונה דּוֹדִי, נמשל לבושם יקר ומשובח, הוא הַמֹּר, המונח על הלב כשהוא קשור וארוז, כלומר צְרוֹר. כשם שהאריזה שומרת על הבושם לבל יתנדף, כך דמותו של האהוב חקוקה בלב, בדיוק כפי שה' שומר על אהבתו לישראל ואינו עוזב אותם למרות חטאיהם. נוכחותו הרציפה והמתמדת של האהוב, המבוטאת במילה יָלִין, מתוארת כחלום שבו הוא מונח כקמע על החזה, בֵּין שָׁדַי, דימוי המקביל לשכינת ה' הממשיכה לשרות בתוך המשכן.