שיר השירים, פרק ה׳, פסוק י״ג

יצא לכם פעם להריח פרח כל כך נעים, שהריח שלו פשוט מילא את כל החדר ושימח אתכם? לפעמים, כשאנחנו רוצים לתאר מישהו שאנחנו מאוד אוהבים, אנחנו משווים אותו לדברים הכי יפים וטובים שיש בטבע. כאן מתוארים הפנים של האהוב ממש כמו גן קסום ומלא בריחות נפלאים. לְחָיָו, כלומר האזור שמתחת לעיניים או הזקן הקצר שצומח על הפנים, דומות לעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, שהיא חלקה קטנה באדמה שבה צומחים צמחים עם ריח נהדר. הפנים שלו נראות כמו מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים, שהם גידולים מיוחדים של תבלינים ובשמים שנשמרים לאורך זמן רב. גם שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים, כי הן רכות, ריחניות ויש להן צבע חזק ויפה כמו של פרח. השפתיים האלו נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר, כלומר מפיצות ריח של בושם טוב ומתוק שמתפשט ועובר ממקום למקום. אבל למה מתארים דווקא את הלחיים והשפתיים? בגלל שאלו האיברים שבעזרתם אנחנו מדברים. התיאור היפה הזה רומז לדיבור של ה' ולשליחים שלו, כמו הנביאים. כשהם מקבלים את החכמה מה' ומעבירים אותה אלינו, המילים שלהם הן כמו ריח נפלא שמבשר דברים טובים ומתפשט בכל העולם.