יצא לכם פעם לנסות להסביר למישהו למה אתם כל כך אוהבים אדם מסוים שקרוב אליכם? כשעם ישראל רוצה לתאר את האהבה העצומה שלו לה', הוא משתמש במילים הכי יפות שיש. עם ישראל אומר על ה' שחִכּוֹ, כלומר הדיבור שלו, דברי התורה והמצוות, הם מַמְתַקִּים. ה' לא מאיים עלינו או מפחיד אותנו, אלא פונה אלינו במילים רכות ונעימות, ממש כמו אבא אוהב שרוצה למשוך את הילדים שלו לעשות טוב. כל מה שה' מבקש מאיתנו נועד רק לטובתנו, ולכן זה כל כך מתוק.
לאחר מכן, עם ישראל מוסיף ואומר וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים. כל המעשים של ה' מלאים בחסד וברחמים, ואין בו שום דבר שאינו טוב ונחמד. השלמות הזו גורמת לנו לרצות להיות קרובים אליו יותר ויותר. מתוך ההבנה הזו, אנחנו מכריזים בגאווה: זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי. ה' הוא גם האהוב שלנו וגם החבר הקרוב שלנו, שנמצא איתנו וקשור אלינו בקשר חזק.
את כל ההסבר המרגש הזה עם ישראל מפנה אל בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, שזהו כינוי לאומות העולם. כשהעמים האחרים שואלים אותנו למה אנחנו כל כך אוהבים את ה' ולא עוזבים אותו, אנחנו עונים להם שעם בורא כל כך מושלם, מתוק ורחום, פשוט אי אפשר שלא לאהוב אותו.