תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחדר והדלת סגורה. בחוץ עומד מישהו שאתם אוהבים מאוד, אבל כרגע אתם רחוקים זה מזה. פתאום, אתם רואים אותו עושה משהו קטן, מושיט את היד שלו פנימה דרך סדק בדלת. המחווה הקטנה הזו מיד גורמת לכם להרגיש געגוע חזק ורצון לפתוח את הדלת ולפגוש אותו. המילה שָׁלַח פירושה הושיט, והמילה הַחוֹר מתארת פתח קטן. כשהאהובה רואה את היד של אהובה מושטת פנימה, היא כל כך מתרגשת עד שהיא מתארת זאת במילים וּמֵעַי הָמוּ, כלומר הבטן והלב שלה ממש מתהפכים מרוב התרגשות, צער על הפרידה ואהבה גדולה עָלָיו, בשבילו.
הסיפור הזה הוא בעצם משל מיוחד לקשר שבין ה' לעם ישראל. לפעמים, כשאנחנו מתנהגים בצורה לא נכונה, זה מרגיש כאילו בנינו קיר שמפריד בינינו לבין ה'. אבל ה' אף פעם לא עוזב אותנו באמת. הוא שולח לנו סימנים, כמו יד שמושטת דרך פתח קטן, כדי לעורר אותנו ולגרום לנו לחשוב על המעשים שלנו. כשאנחנו שמים לב לסימנים האלה, הלב שלנו מתמלא בגעגוע ואנחנו רוצים לחזור להיות קרובים אליו, וה' תמיד מחכה לנו באהבה ומוכן לקבל אותנו בחזרה.