קרה לכם פעם שמישהו אהוב קרא לכם, אבל התעכבתם קצת כי היה לכם נוח להתכרבל במיטה? וכשסוף סוף קמתם, גיליתם שפספסתם את ההזדמנות והוא כבר הלך?
זה בדיוק מה שקורה כאן בסיפור. אחרי שהיא התעכבה, היא סוף סוף קמה ופותחת את הדלת, אבל מגלה שוְדוֹדִי חָמַק עָבָר. כלומר, האהוב שלה חיכה מעט, וכשראה שהיא לא פותחת, הוא פשוט הסתובב והלך לו. עכשיו היא מרגישה צער גדול. כשהיא נזכרת בקול שלו שקרא לה רק לפני רגע, היא מרגישה שנַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. המילים האלו מתארות את הגעגוע החזק שלה אליו ואל הקול שלו. היא כל כך רוצה לשמוע אותו שוב, אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי.
הסיפור הזה הוא גם משל לקשר שלנו עם ה'. לפעמים ה' קורא לנו להתקרב אליו ולעשות מעשים טובים, אבל אנחנו מתעצלים או שקועים בהרגלים שלנו. אם אנחנו מחכים יותר מדי זמן עד שאנחנו מחליטים לפתוח את הלב, אנחנו עלולים להרגיש פתאום שה' כאילו מסתתר מאיתנו וקשה לנו יותר למצוא אותו.