תארו לעצמכם שאתם הולכים לבד ברחוב חשוך לגמרי באמצע הלילה, כשכולם כבר ישנים. זה יכול להיות קצת מפחיד, נכון? בסיפור שלנו, האישה מסתובבת בלילה כדי לחפש את האהוב שלה, אבל אז היא פוגשת את שומרי העיר. השומרים, שתפקידם לשמור על הסדר, רואים דמות שמסתובבת בחושך וחושבים שהיא כנראה גנבת או עושה משהו שאסור לעשות. במקום לעזור לה, הם מתנהגים אליה בצורה קשה. המילים הִכּוּנִי פְצָעוּנִי מספרות לנו שהם ממש פגעו בה והכאיבו לה. בנוסף, הם נָשְׂאוּ, כלומר לקחו וסילקו ממנה, את הרְדִידִי שלה, שזהו צעיף או בגד מיוחד שכיסה אותה.
הסיפור הזה הוא בעצם משל. המפרשים מסבירים שהאישה בסיפור מסמלת את עם ישראל לאורך ההיסטוריה, והשומרים מסמלים את העמים השונים בעולם. היו תקופות שבהן עם ישראל היה בגלות, והעמים ששלטו עליו התנהגו אליו בצורה קשה, פגעו בו ולקחו ממנו את הרכוש שלו, ממש כמו השומרים שלקחו לאישה את הצעיף.