קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר מישהו שוב ושוב, אבל הוא פשוט אטם את האוזניים ולא רצה להקשיב? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. ה' הזהיר אותם פעמים רבות וביקש מהם לעשות מעשים טובים, אבל הם סירבו להקשיב ואטמו את הלב. בגלל ההתנהגות הזו, ה' נאלץ להרחיק אותם מהארץ. המילה וְאֵסָעֲרֵם מתארת איך הם התפזרו בין עמים זרים שהם לא הכירו, ממש כמו שרוח סערה חזקה מעיפה ומפזרת דברים לכל עבר.
אחרי שהעם עזב, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם. הארץ היפה שלנו, שפעם הייתה מלאה באנשים ובחיים שלווים, נשארה ריקה ועצובה, עד כדי כך שאפילו איש לא עבר בה. המילים וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ־חֶמְדָּה לְשַׁמָּה מלמדות אותנו שהאחריות היא של העם. המעשים שלהם הם אלו שהפכו את הארץ האהובה למקום שומם, ואם ממשיכים לא להקשיב בקול ה', הארץ נשארת ריקה. אבל למרות העצב, יש בסוף גם תקווה משמחת: אותו חורבן שהביא עצב, יוביל בסופו של דבר לכך שה' יגן על ירושלים ויתקן את המצב.