קרה לכם פעם שהתחלתם לבנות משהו חדש ומרגש, אבל אנשים אחרים אמרו שהוא פחות טוב ומרשים ממה שהיה פעם? זה בדיוק מה שהרגישו חלק מהיהודים שנשארו בגלות בבבל. הם שמעו שמתחילים לבנות את בית המקדש השני בארץ ישראל, אבל הם זלזלו בו. הם חשבו שהוא לא מספיק מיוחד כי היו חסרים בו דברים חשובים שהיו במקדש הראשון, כמו ארון הברית.
אחרי שה' הסביר לעם שלא מספיק רק לצום כדי לתקן את טעויות העבר, אלא צריך באמת לעשות משפט וצדקה ולשמוע בקול הנביאים, הוא שולח להם עכשיו נבואה משמחת של נחמה. ה' מסביר שהבנייה של המקדש החדש היא הזדמנות נפלאה. אם העם יתנהג כמו שצריך, המקדש יהיה חשוב מאוד, ה' יחזור לשכון בו, ותהיה גאולה שלמה שבה כל היהודים מבבל יתעוררו וירצו גם הם לעלות לארץ.
כשהנביא מתחיל את דבריו במילים וַיְהִי דְּבַר־ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, אפשר לשים לב שחסרה מילה אחת. בדרך כלל נביאים אומרים שדבר ה' היה "אלי", כלומר אליי. למרות שהמילה הזו לא כתובה כאן, הכוונה הברורה היא שכאילו נכתב "אלי לאמר", כלומר שה' מדבר ישירות אל הנביא, כדי שיעביר את המסר המעודד והחשוב הזה לכל העם.