שבי ציון העוסקים במלאכת בניין הבית השני מתמודדים עם קשיים, ספקות ורפיון ידיים. נבואה זו נועדה להפיח בהם רוח חיים, לנסוך בהם ביטחון ולעודד אותם להשלים את המלאכה מתוך אמונה בהבטחות לעתיד מזהיר.
הקריאה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם משמעותה דרישה להתחזק, לאמץ את הלב ולהשלים את בניין המקדש [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מצביעים על מספר גורמים שהביאו לרפיון ידיהם של הבונים ודרשו חיזוק זה. יש המסבירים כי העם חשש מפני עמי הארץ שניסו להפריע למלאכת הבנייה ולהבהיל אותם [רש"י]. גישה אחרת תולה את החולשה באנשים ששבו מהגולה בבבל, אשר דבריהם על פחיתות כבודו של הבית השני לעומת הבית הראשון החלישו את מורל העובדים [מצודת דוד, אברבנאל]. נוסף על כך, קיים היה חשש בלב העם מפני הקללה ששרתה על הארץ בתקופה שקדמה לבנייה [מלבי"ם].
כדי להתגבר על מכשולים אלו, הנביא מפנה את העם אל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים. הכוונה היא לנביאי התקופה, הלא הם חגי וזכריה [אבן עזרא], וייתכן שגם מלאכי ונביאים נוספים [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי הדרך לחזק את העם היא באמצעות תזכורת לאמינותם של נביאים אלו. ביום שבו יֻסַּד בֵּית ה', כלומר ביום שבו הונחו יסודות הַהֵיכָל [אבן עזרא], הבטיחו הנביאים כי תוסר הקללה מהארץ ותחל תקופה של ברכה. מכיוון שהעם ראה במו עיניו כיצד הברכה אכן הגיעה מרגע תחילת הבנייה, עליו לסמוך על הנביאים גם כעת, כאשר הם משמיעים דברי נחמה והבטחות לעתיד טוב אף יותר.
שמיעת הייעודים הטובים, הכוללים שפע גשמי ורוחני, אמורה להסיר כל היסוס. הרי אם ביום שבו רק הונחו היסודות היה ראוי להתחיל לבנות בזכות הבטחות הנביאים, קל וחומר שכעת, כאשר חלק ניכר מהבניין כבר עומד על תלו, אסור להפסיק את המלאכה בגלל דברי המקטרגים [אברבנאל]. העם ניצב בפתחה של תקופה חדשה, ועליו להמשיך בבניין מתוך אמונה וביטחון מלאים [ביאור שטיינזלץ].