באחרית הימים עתיד מעמדה של ירושלים לעבור מהפך, והיא תהפוך לאבן שואבת עבור אומות העולם שיכירו בקדושתה ויבקשו בה את האמונה האמיתית.
המילה עֹד בפתח הנבואה מלמדת על רצף והמשכיות לנבואות הקודמות [אבן עזרא], ומשמעותה היא ש"עדיין עתיד לבוא זמן" או "עוד יבואו ימים" [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ייעוד זה מכוון לימות המשיח [רד"ק, מלבי"ם]. נבואה זו באה כמענה לטענותיהם של אלה שהקטינו מערכו של הבית השני ולעגו למצבם השפל והבזוי של ישראל בעיני הגויים. המסר הוא שאם העם ייטיב את מעשיו, מעלתו תגדל עד כדי כך שאומות העולם ינהרו אליו [אברבנאל].
הבאים לירושלים מתחלקים לשניים: עַמִּים, מונח המייצג אומות שלמות או קיבוץ של ערים רבות, ולצידם וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת, כלומר תושבי ערים בודדות שיגיעו באופן עצמאי [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
מטרת בואם היא חיפוש אחר ה׳ בירושלים, תהליך שצפוי להתרחש בשלבים. סמוך לזמן הגאולה, יכירו עמים שונים בקדושתה של ירושלים ויעלו אליה כדי להתפלל, כל אומה על פי אמונתה. בהמשך, הם יתחילו לדרוש ולחקור אחר יסודות האמונה האמיתית דווקא בירושלים, וזאת אפילו אם בני ישראל יהיו עדיין שפלים בעיניהם והגויים לא יפנו אליהם ישירות [מלבי"ם]. בסופו של דבר, אומות העולם יבואו לבקש הדרכה מבית ה׳, בדומה למשלחות שהגיעו בעבר לשאול בעצת הכהנים והנביאים [אברבנאל].