הבטחה אלוהית לשמירה על עם ישראל וארצו מפני צבאות זרים, המבשרת על תום תקופת השעבוד.
ההבטחה וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מבטאת את נוכחותו של ה', שישכון ויחנה כמין מחנה צבאי סביב ביתו – עם ישראל או ירושלים ובית המקדש – כדי להגן עליו. הפרשנים נחלקו בביאור המילה מִצָּבָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נכתבה באות ה' במקום באות א', ומשמעותה היא "מצבא", כלומר ה' יגן על ישראל מפני צבאות זרים שיבואו להרע להם. פירוש נוסף גורס כי המילה נגזרת מלשון "מצב" או משמר, כלומר ה' יגן על העיר מפני אויבים המבקשים להקים עליה מוצב צבאי מבוצר או מצור [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
ההגנה תהיה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, כך שצבאות זרים לא יוכלו עוד לעבור דרך ארץ ישראל בדרכם למלחמה או בשובם ממנה [מלבי"ם, מצודת דוד]. בעקבות השמירה האלוהית, וְלֹא־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ – אדם דוחק, לוחץ ומשעבד [מצודת ציון], כפי שהיה בימים עברו.
בנוגע לסיום הפסוק, כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי, קיימות שתי גישות עיקריות באשר לזהות הדובר:
הגישה הראשונה מייחסת את הדברים לה' עצמו. לפי פירוש זה, ה' מצהיר כי אף על פי שעד כה הסתיר את פניו, עתה הוא רואה בעיניו את סבלם, עוניים וטלטולם של ישראל בגלות, והוא משגיח עליהם בעין חמלה כדי להושיעם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
הגישה השנייה מייחסת את הדברים לנביא זכריה. הנביא מעיד על עצמו כי ראה את נבואת הישועה הזו עתה במראות הנבואה [אבן עזרא, אברבנאל]. פירוש נוסף קושר את הראייה לעתיד, שבו נזכה לראות בעינינו את מפלת האויבים וכיבוש עריהם [ביאור שטיינזלץ].
באשר לזמן התקיימות ההבטחה, קיימת מחלוקת. בעוד שיש מי שייחס את הייעודים הללו לתקופת בית שני [אבן עזרא], ישנה טענה חריפה כי הבטחות אלו לא התקיימו בעבר, שכן עמים זרים המשיכו לעבור בארץ, ולכן אלו נבואות שעתידות להתממש רק לעתיד לבוא [אברבנאל].