חזון אחרית הימים מציג מציאות אוטופית תחת הנהגתו של מלך המשיח, מציאות שבה כלי הנשק נעלמים מהעולם, האומה המפוצלת מתאחדת, ושלטון של שלום משתרע על פני מרחבים עצומים.
ההבטחה וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מתייחסת לביטול מרכבות הקרב, וכך גם הסוּס וקֶשֶׁת מִלְחָמָה ששימשו ככלי נשק במערכות צבאיות. רוב הפרשנים מסכימים כי הכלים הללו יוכרתו פשוט משום שלא יהיה בהם עוד צורך, שכן המלחמות יפסקו לחלוטין [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ]. בהקשר ייחודי, יש המבארים כי ביטול הסוסים מיועד גם כדי שעולי הרגל יעלו לירושלים ברגליהם, וכך לא ייכנס אליה שום דבר טמא [מלבי"ם]. מבחינה היסטורית, יש המקשרים את העדר הסוסים לתקופה שבה עם ישראל היה נתון תחת שלטון יוון [אבן עזרא].
האזכור הכפול של הוצאת כלי המלחמה מֵאֶפְרַיִם ומִירוּשָׁלִַם אינו מקרי. שני מקומות אלו מסמלים את הממלכה שהייתה מפוצלת בימי קדם, ובימות המשיח תשוב להיות אומה אחת מאוחדת [רד"ק]. בנוסף, אפרים מייצג את הגולים שעתידים לשוב מאשור [אבן עזרא].
באותה עת, המלך וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם. בניגוד למלכים כובשים, הוא לא יכניע את אומות העולם בכוח הזרוע, אלא ישכין שלום בין עמים מסוכסכים. שלטונו יתבסס על דברי שלום, והגויים יקבלו את מרותו ויסורו למשמעתו מתוך בחירה [מצודת דוד, רד"ק].
בעקבות זאת, וּמָשְׁלוֹ – כלומר ממשלתו ושלטונו [רש"י, שטיינזלץ] – יתרחבו לממדים עצומים, מִיָּם עַד יָם. קיימות מספר גישות לגבי גבולות אלו: יש הסבורים כי מדובר בשטח שבין הים המזרחי לים המערבי [מלבי"ם], אחרים מזהים זאת מהים הדרומי (ים סוף) ועד הים הצפוני (האוקיינוס) [מצודת דוד, רד"ק], ויש המצמצמים זאת מים סוף ועד ים פלשתים [אבן עזרא].
הגבול הנוסף מתואר וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ. המילה אַפְסֵי משמעותה קצות הארץ, המקום שבו היא כלה ומסתיימת [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הנָּהָר מזוהה על ידי חלק מהפרשנים כנהר פרת [רש"י, אבן עזרא, שטיינזלץ], בעוד אחרים מזהים אותו עם הנהר היוצא מגן עדן במזרח, שממנו תשתרע הממשלה עד סוף המערב [מצודת דוד, רד"ק] או אל עבר הצפון [מלבי"ם]. בעוד שיש מי שרואה בתיאור זה את גבולותיה המורחבים של ארץ ישראל בלבד [אבן עזרא], הגישה הרווחת היא שפסוק זה מתאר שלטון גלובלי שיקיף את העולם כולו ועד קצהו [רש"י, רד"ק].