קריאת עידוד ונחמה מופנית אל הגולים, המזמינה אותם לשוב אל מצב של ביטחון ומבטיחה להם גמול כפול על ציפייתם הארוכה. הנביא קורא לעם שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן, כלומר שובו למקום מבוצר ומוגן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקריאה מכוונת לשיבה הפיזית לירושלים, עיר המבצר, במיוחד לקראת תקופת החשמונאים. לעומת זאת, יש המפרשים זאת כקריאה לשוב אל הכוח והכבוד המקוריים של העם, אף על פי שהם עדיין תחת שלטון זר [רש"י], או כקריאה רוחנית לשוב אל ה', המהווה בעצמו מבצר ומגדל עוז [רד"ק].
הפנייה מיועדת אל אֲסִירֵי הַתִּקְוָה, מליצה פיוטית המתארת את הגולים כאנשים הקשורים וכבולים לתקוותם התמידית לה'. אלו הם אנשים שלא נותר להם דבר מלבד התקווה [ביאור שטיינזלץ], אשר המתינו שנים ארוכות בבור הגלות למימוש הבטחת ה' לאחר שבעים שנה ולגאולה המיוחלת [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד].
בתגובה לאותה ציפייה, ה' מבטיח: גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ. המילה מִשְׁנֶה משמעותה כפל, והמילה אָשִׁיב מכוונת למענה ותשובה [מצודת ציון]. הפרשנים מציגים מספר גישות לגבי מהותו של אותו כפל טובה. גישה אחת מסבירה כי מדובר בבשורה כפולה: לא רק בניין בית המקדש, אלא בשורה נוספת של גאולה לישראל ונקמה באומות, בדומה לאופן שבו התרחשה גאולת מצרים [רש"י, מצודת דוד]. גישה אחרת רואה כאן הבטחה לנסים כפולים בשתי תקופות היסטוריות שונות: הישועה הקרובה של מלחמות החשמונאים ביוונים בימי בית שני, והישועה העתידית של מלחמת גוג ומגוג [מלבי"ם, רד"ק]. בנוסף, יש המפרשים את הכפל כרצף של בשורות טובות, כעין שליח שמגיע מיד בעקבות שליח אחר [אבן עזרא], המבשרים על מלך מושיע שיביא עמו טובה כפולה מזו שהייתה בעבר [ביאור שטיינזלץ].