נבואה זו מתארת תמורה דמוגרפית ושלטונית דרמטית, המסמלת את נפילתה המוחלטת של הריבונות הפלשתית. בסופו של התהליך מצהיר הכתוב וְהִכְרַתִּ֖י גְּא֥וֹן פְּלִשְׁתִּֽים, כלומר סיום מוחלט של הרוממות והממשלה הפלשתית בארצם [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. מוקד הפסוק עוסק בזהותם של היושבים החדשים בעיר אשדוד, המכונים במילה מַמְזֵר, שעליה נחלקו המפרשים לשני אפיקים מרכזיים: זרות שלטונית מול מעמד יוחסין.
הגישה המרכזית בקרב רבים מהפרשנים היא שהמילה מַמְזֵר נגזרת מהשורש ז.ר (זרות), כאשר האותיות מ' נוספות למבנה המילה. לפי קו מחשבה זה, הכוונה היא לעם ישראל, שהיו עד כה זרים ונכרים בגלותם, וכעת יבואו להתיישב ולמשול באשדוד [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי ה"זרים" הם דווקא הפלשתים עצמם: תושבי אשדוד המקוריים יחיו בעירם שלהם כזרים וכנכרים, משום שיהיו נתונים לחלוטין תחת שלטון ישראל [רד"ק]. בנוסף, יש המזהים את המילה כפשוטה, כשמו של גוי או אומה ספציפית שתתיישב באזור [אבן עזרא, רד"ק].
גישה פרשנית שונה מבינה את המילה מַמְזֵר במשמעותה המוכרת – אנשים שנולדו מפסולי חיתון ובני תערובות שונות [אבן עזרא, שטיינזלץ]. לפי פירוש זה, לעתיד לבוא, הממזרים יודחו מעריהם וישבו לבדם בערי הפלשתים, מופרדים מקהל ישראל הטהור שבירושלים [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. פרשנות זו נשענת על דעת חז"ל כי הממזרים לא יטהרו לעתיד לבוא, אם כי פרשנים מציינים שישנה דעה חולקת במסורת לפיה אליהו הנביא יטהר אותם וישיבם לקהל ה' [רד"ק, אברבנאל].
ישיבת הממזרים באשדוד אינה מקרית, אלא מהווה פגיעה וגנאי עמוק לגאוות הפלשתים. השפלתם מתבטאת בכך שאפילו השפלים והנבזים שבעם ישראל, המורחקים מהקהל, הם אלו שימשלו בהם [אבן עזרא]. יתרה מכך, יש בכך מידה כנגד מידה: מכיוון שמקור מחצבתם של הפלשתים עצמם הוא בממזרות, ראוי שעירם תאוכלס כעת על ידי ממזרים אחרים שיירשו את מקומם [מלבי"ם].