נפילתה של מעצמה אזורית אדירה שולחת גלי הדף של אימה וייאוש אל העמים השכנים. ערי הפלשתים, שחזו בקריסתה הפתאומית של העיר צור שנחשבה לבלתי מנוצחת, מוכות בחרדה עמוקה ובהבנה כי גורלן נחרץ.
הפרשנים מסכימים כי הכתוב מתאר את תגובת השרשרת של ערי הפלשתים למפלתה של צור. אשקלון ועזה רואות את החורבן, ופחד גדול נופל עליהן שמא יקרה להן מקרה דומה, והן וְתָחִיל – כלומר, יאחזו ברעדה וחלחלה [מצודת ציון]. אזכורן של ערים אלו, הסמוכות לארץ ישראל, נועד להדגיש את הניגוד למצבה של ירושלים, שעתידה לשבת לבטח [אבן עזרא]. מעבר לקרבה הגיאוגרפית, ערים אלו היו בנות בריתה של צור [מלבי"ם], והתבססו אף הן על מסחר בינלאומי [ביאור שטיינזלץ].
מוקד הייאוש מתואר במילים כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ. המילה הוביש משמעותה בושה, והמילה מבטה נגזרת מלשון הסתכלות ותקווה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שצור הייתה משענתן ותקוותן של ערי הפלשתים. הן הביטו אליה לעזרה ולישועה בשל עוצמתה ומעמדה הרם כמשענת העמים, וכאשר ראו אותה חרבה וגולה מארצה בידי ה', נכזבה תקוותן והן נמלאו בושה [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד]. מנגד, יש המביאים מסורת תרגום לפיה הבושה של עקרון אינה נובעת מנפילת צור, אלא מביטחונה העצמי המופרז שהכזיב [רד"ק]. בנוסף, אף שעקרון הייתה במקורה עיר פלשתית, חז"ל קשרו אותה רוחנית לאדום, וזיהו אותה עם העיר קיסרי [רש"י, אברבנאל].
החלק האחרון של הפסוק מפרט את התוצאות ההרסניות עבור ערי הפלשתים, שייכנעו לבסוף בפני ישראל [רד"ק, אברבנאל]. וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה – עזה תאבד את ריבונותה ואת השליט שעמד בראשה באותה עת. יש המדייקים כי עזה אמנם תיושב מחדש בעתיד, אך לעולם לא תחזור להיות ממלכה עצמאית עם מלך משלה [מלבי"ם]. לעומתה, גורלה של אשקלון יהיה קשה יותר: וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב. העיר תהפוך לשממה ותתרוקן מיושביה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים כי אשקלון לא תישאר שוממה לנצח, אלא רק תתרוקן מתושביה המקוריים, כדי לפנות את המקום להתיישבות עתידית של עם ישראל [רד"ק].