קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שמישהו חזק וגדול ישמור עליכם, ופתאום גיליתם שהוא בעצמו בצרה? זה בדיוק מה שהרגישו ערי הפלשתים. הן סמכו על עיר חזקה מאוד בשם צור, שהייתה חברה שלהן ונחשבה לעיר שאף אחד לא יכול לנצח. אבל כשהן רואות שצור נופלת, פחד גדול משתלט עליהן, והן וְתָחִיל, כלומר מתחילות לרעוד מרוב פחד.
הנביא מסביר למה הן כל כך נבהלו ואומר כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ. המילה מבטה קשורה למבט מלא בתקווה, והמילה הוביש קשורה לאכזבה. ערי הפלשתים הביטו אל צור וקיוו שהיא תציל אותן, וכשהיא נפלה בידי ה', התקווה שלהן נעלמה והן נותרו מאוכזבות.
בעקבות מה שקרה, הערים האלה ישתנו לגמרי. הנביא אומר וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה, כלומר העיר עזה תאבד את המלך שלה וכבר לא תהיה ממלכה בפני עצמה. לגבי העיר אשקלון נאמר וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב, שזה אומר שהיא תתרוקן מהתושבים שלה. כל זה קורה כדי להראות את ההבדל הגדול בין הערים האלה לבין ירושלים, שעתידה לשבת בשקט ובביטחון.