חזון נבואי זה משרטט עתיד של התרחבות רוחנית וגאוגרפית, שבו קדושת ארץ ישראל ונבואת ה' פורצות את גבולותיהן המוכרים ומתפשטות אל עבר אומות העולם. התרחבות זו אינה רק טריטוריאלית, אלא מבטאת עידן שבו האנושות כולה נושאת את עיניה אל האמונה בה'.
המילה מַשָּׂא מבטאת דיבור נבואי מאת ה', ולעיתים טמונה בה תחושה של כובד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. נבואה זו מכוונת אל בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ. באשר למשמעות שם זה, הדעה הרווחת בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במקום או מחוז ממשי הסמוך לדמשק. עם זאת, יש מי שסבור כי זהו שמה של מלכות אדומית או שם של מלך [אבן עזרא]. מנגד, קיימת מסורת מדרשית הדורשת את המילה כרמז למלך המשיח, שיהיה "חד" כלפי אומות העולם ו"רך" כלפי ישראל [רש"י ורד"ק בשם רבי יהודה].
הנבואה ממשיכה ומכריזה כי וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ. הפרשנים מסכימים כי "מנוחתו" מסמלת את שכינת כבודו של ה' ואת נחלתו. הגישה המרכזית היא שלעתיד לבוא, גבולותיה של ארץ ישראל וקדושתה של ירושלים יתרחבו צפונה עד שיגיעו לדמשק, והשכינה תשרה שם ממש כפי שהיא שורה בירושלים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. הרחבה זו תהיה תוצאה של ריבוי עצום בעם ישראל, שידרוש את הרחבת גבולות הארץ אל תוך ארצות הגויים השכנות [אברבנאל]. במקומות רחוקים אלו תשרה הנבואה, ואנשים יחפשו שם את דבר ה' מפי היהודים היושבים בהם [מלבי"ם].
הסיבה להתפשטות רוחנית ופיזית זו טמונה במילים כִּי לַה' עֵין אָדָם. באותם ימים, עיני כל בני האדם יצפו וייחלו לה', הם יעזבו את עבודת האלילים וישובו לעבוד אותו [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם]. חלק מהפרשנים מוסיפים כי תושבי אותן ארצות יסורו למשמעת ישראל, ועיניהם יהיו נשואות אל העם היהודי כדי שילמד אותם את דרך האמת [אבן עזרא, רד"ק].
בתוך תהליך אוניברסלי זה, ישנו מקום ייחודי עבור וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. בעוד שכלל האנושות תפנה אל ה', שבטי ישראל יעשו זאת באופן מיוחד וקרוב יותר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. רעיון זה מומחש על ידי ההשוואה לשלמה המלך, שאהב נשים נכריות רבות אך חיבתו לבת פרעה הייתה כנגד כולן; כך, לעתיד לבוא, כל האומות יהיו שייכות לה', אך מעמדם של ישראל יהיה חשוב וחביב מכולם [רש"י].