הגולים נמשלים אל אֲסִירֵי הַתִּקְוָה, שכן הם כבולים לציפייתם התמידית לה' לאחר שנות המתנה ארוכות בגלות ולא נותר להם דבר מלבד התקווה. הנביא קורא להם שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן, כלומר חזרו למקום מבוצר ומוגן כירושלים, ולחלופין קורא להם לשוב אל הכוח והכבוד המקוריים של העם או אל ה' המהווה בעצמו מבצר. בתמורה לתקוותם, מובטח להם כי גַּם־הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ, כלומר ה' יעניק להם מענה וגמול כפול. כפל טובה זה יתבטא בבשורות רצופות על מלך מושיע, בנסים היסטוריים כפולים בימי החשמונאים ולעתיד לבוא, או בגאולה הכוללת את בניין המקדש יחד עם נקמה באומות.
זכריה, פרק ט׳, פסוק י״ב
שׁ֚וּבוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.