צפניה, פרק א׳, פסוק ג׳

ה' מכריז על חורבן מוחלט שבו הוא אָסֵף, כלומר ישמיד ויכלה, את כל החיים מעל פְּנֵי הָאֲדָמָה, ביטוי המכוון בעיקר לארץ ישראל ויהודה או לכלל העולם. אזכורם של וּבְהֵמָה, עוֹף־הַשָּׁמַיִם וכן וּדְגֵי הַיָּם נועד להמחיש את עצמת השממה, בין אם כתיאור מליצי, כמשל למעמדות שונים בחברה, או כתיאור מציאותי של בעלי חיים הנוטשים אזורים שחרבו מיושביהם. הפורענות תכלה גם את וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת־הָרְשָׁעִים, כלומר העבודה הזרה ותחבולות הרשעים שיאבדו יחד עמם, ויש המסבירים שהכוונה היא לצרות ולעונשים שיפגעו במכוון ברשעים בלבד. הכפילות בהכרזה וְהִכְרַתִּי אֶת־הָאָדָם נועדה להדגיש את חומרת הדין ולחדד כי ההשמדה מקיפה את כלל מעמדות החברה הרשעים, בעוד שהצדיקים עשויים להינצל.