צפניה, פרק א׳, פסוק י״א

נבואת החורבן מזהירה את מעמד העשירים ואנשי המסחר כי עושרם לא יציל אותם ביום הצרה. הנביא קורא להם הֵילִילוּ, כלומר זעקו וקוננו, ופונה אל יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ, אזור נמוך ועמוק בירושלים ששימש כמרכז מסחרי לחלפנים ולסוחרים. סיבת הזעקה היא כִּי נִדְמָה והושמד כׇּל עַם כְּנַעַן, מונח המתאר את התגרנים, או לחלופין משמש כינוי גנאי לעם ישראל שהשחית את דרכיו ככנענים. בנוסף, נִכְרְתוּ כׇּל נְטִילֵי כָסֶף, הלוא הם העשירים הנושאים על כתפיהם משאות כבדים של ממון, בתיאור המגמד אותם למעמד של סבלים ומודיע על קץ הפעילות הכלכלית.