נבואת החורבן מופנית אל מעמד העשירים ואנשי המסחר, ומזהירה אותם כי עושרם ועסקיהם לא יעמדו להם ביום הצרה. הפורענות תשיג גם את אלו שהרבו בנסיעות מסחר או התרכזו באזורי הכלכלה, ותביא לקץ הפעילות הכלכלית.
הנביא פותח בקריאה הֵילִילוּ, כלומר זעקו וקוננו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], המופנית כלפי יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ. הפרשנים מציעים מספר כיוונים לזיהוי מקום זה. הגישה הגיאוגרפית המרכזית רואה במכתש אזור עמוק ונמוך בתוך ירושלים או בסמוך לה, שצורתו מזכירה כלי המשמש לכתישת תבלינים [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כאשר יש המזהים אותו ספציפית עם נחל קדרון [רש"י, רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת זאת ככינוי לרחוב ולמרכז המסחרי בירושלים שבו ישבו הסוחרים וחלפני הכספים [אבן עזרא, מלבי"ם]. על דרך המדרש, יש המזהים את המכתש עם העיר טבריה, משום שהיא עמוקה ונמוכה מכל שאר חלקי ארץ ישראל [רש"י, רד"ק].
הסיבה ליללה היא כִּי נִדְמָה, כלומר נכרת והושמד [רוב הפרשנים], כָּל עַם כְּנַעַן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם "כנען" אינו מתייחס לאומה הכנענית, אלא משמש מונח נרדף לסוחרים ותגרנים [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. עם זאת, פרשנים אחרים מזהים כאן כינוי גנאי מוסרי לעם ישראל, שמעשיו הושחתו והפכו דומים לאלו של העמים הכנעניים שישבו בארץ בעבר [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
בנוסף, נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי כָסֶף. המילה נְטִילֵי נגזרת מלשון נטל ומשא [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון]. צירוף זה מתאר את עשירי העם והסוחרים הנושאים על כתפיהם משאות כבדים של כסף וזהב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. הנביא מבשר כי אנשים אלו יושמדו והמסחר יפסק [מלבי"ם], ויש שרואים בכינוי זה ביטוי מעליב המגמד את העשירים ומציג אותם כלא יותר מאשר סבלים נושאי משאות של כסף [ביאור שטיינזלץ].