יום המשפט מתאפיין בקולות מלחמה ואימה המהדהדים סביב המקומות המוגנים והמבוצרים ביותר. המילים יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה מתייחסות לקולות זעקה וקרב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאלו קולות האויבים התוקפים, כדוגמת צבא הכשדים, המריעים כאשר הם צרים על הערים וכובשים אותן [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי קולות אלו בוקעים דווקא מתוך הערים המותקפות, כאשר המגינים מריעים בשופרות כדי לעורר ולהכין את עצמם לקראת בואו של האויב, כהמשך לזעקתו המרה של הגיבור הנמצא במצוקה [מלבי"ם].
חלוקה רעיונית נוספת מציעה הפרדה בין סוגי הקולות ומטרתם: השׁוֹפָר משמש כסימן כללי של מלחמה המכוון כלפי הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, בעוד התְרוּעָה מסמלת שבר וחורבן המכוונים ספציפית כלפי הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת [מלבי"ם].
באשר לביאור המילה הַפִּנּוֹת, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא למגדלים המבוצרים הניצבים בזוויות של חומות המבצר [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת דעה המפרשת את הפינות כגבעות טבעיות ונישאות [אבן עזרא].