יום הדין והנקמה הולך וקרב בצעדים מהירים. זהו זמן של פורענות קשה, שתעורר אימה כה עמוקה עד שתשבור אפילו את רוחם של החזקים והאמיצים ביותר.
קָרוֹב יוֹם־ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד. יום הגמול והנקמה מאת ה' קרוב מאוד מבחינת הזמן, וסיבותיו ממהרות להתפתח ולהביא לבואו [מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם, רד"ק].
קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר. המילה צֹרֵחַ משמעה שאגה, צעקה גדולה והרמת קול גבוה [מצודת ציון, רד"ק]. הפרשנים נחלקו בהבנת תמונת הזעקה המרה המתוארת בחלקו השני של הפסוק.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקול המר שייך לגיבור. עוצמתו ואימתו של יום ה' יהיו כה גדולים, עד שאפילו הגיבורים יאבדו את אומץ ליבם במלחמה, ימס לבבם, והם יזעקו ויבכו בחרדה מרה. לעומת זאת, יש המפרשים כי הגיבור הצורח אינו בוכה מפחד, אלא עומד וזועק בקול מר את המילים "יום ה'!", כהכרזה על כך שהיום הנורא אכן הגיע [מלבי"ם].
גישה שונה לחלוטין מציעה שהזעקה אינה של הגיבור, אלא של היום עצמו. לפי פירוש זה, התחושה היא כאילו יום ה' מרים את קולו וקורא במרירות, ואילו המילים שָׁם גִּבּוֹר מציינות שזהו המקום שאליו יבואו הגיבורים כדי להרוג או להיהרג במלחמה [רד"ק].