ביום המשפט האלוהי נשמטות כל ההגנות האנושיות המוכרות. העושר החומרי, הנתפס לרוב כעוגן של ביטחון ויציבות, מאבד לחלוטין את ערכו ואינו מספק כל מפלט מפני החורבן.
הפתיחה במילה גַּם נועדה להדגיש את אוזלת היד המוחלטת של העם. לא רק שכוחם הפיזי וגבורתם לא יעמדו להם, אלא שגַּם־כַּסְפָּם גַּם־זְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם [מצודת דוד, אברבנאל]. בשונה מפעמים קודמות שבהן האויב הסתפק בלקיחת שלל ממוני, הפעם השוחד לא יועיל ולא יתקבל כפדיון נפש [מלבי"ם, מצודת דוד]. יתרה מזאת, העושר יהפוך לחסר תועלת לחלוטין, שכן לא ניתן יהיה לקנות באמצעותו אפילו לחם ומזון בסיסי [אברבנאל]. יש המפרשים שהמילה גַּם באה לרמוז שכשם שנפשם תאבד, כך יאבד יחד איתה גם רכושם [אבן עזרא].
החורבן יתרחש בְּיוֹם עֶבְרַת ה', ביום שבו תבוא חמתו [מצודת דוד]. הכתוב מתאר כי וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ, מונח המבטא כעס, חמה וקנאה לכבוד שמו [מצודת ציון, מלבי"ם], תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ. משמעות האכילה כאן היא השחתה ושריפה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אשר תכלה בין היתר את בית המקדש ובית המלך [מלבי"ם]. עם זאת, הפרשנים מסכימים כי הביטוי כָּל־הָאָרֶץ אינו מכוון להשמדת האדמה עצמה, אלא מתייחס ליושבי הארץ שחטאו והם אלו הראויים לעונש [אברבנאל, מצודת דוד].
סופו של הפסוק מתאר את אופי הפורענות: כִּי־כָלָה אַךְ־נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בכיליון והשחתה שילוו באימה גדולה, בלהות ובהלה פתאומית, כך שלא יוותר כל פנאי למצוא דרך מילוט או להציע כופר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה הרואה במילים אַךְ־נִבְהָלָה מעין חזרה של הנביא מדבריו הקשים; לפי פירוש זה, מטרתו של ה' אינה לעשות כליון מוחלט, אלא רק להטיל פחד ובהלה על העם, מתוך מטרה לעורר אותם לחזור בתשובה [מלבי"ם].