ביום הדין של ה׳, קולות החורבן והייאוש יהדהדו ברחבי ירושלים וסביבותיה, ויתפשטו ממפלס אחד למשנהו, מן העם הפשוט ועד להנהגה.
הקול הראשון נשמע כקול צעקה משער הדגים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי זהו שמו של אחד משערי ירושלים, ככל הנראה מקום שוק שבו נהגו למכור דגים [רד"ק, אברבנאל]. משם תעלה ויללה מן המשנה. מונח זה, הנגזר מהמילה "שני", זכה למגוון פירושים. יש המסבירים כי מדובר באזור מגורים חדש שנוסף לעיר [ביאור שטיינזלץ], או בשטח הממוקם בין שתי חומות העיר ומהווה אזור משני לה [מצודת ציון]. לעומתם, יש הסבורים כי המקום מציין את ארמון המלך שבתוך העיר [אבן עזרא, אברבנאל], או את בית המדרש שבו ישבו החכמים והנביאים, כדוגמת חולדה הנביאה [רד"ק]. רש"י מציע פירוש ייחודי ולפיו מדובר ב"שער העופות", הממוקם באזור שהוא שני לשער הדגים.
לבסוף, יישמע ושבר גדול מן הגבעות. הכוונה היא להרים ולגבעות הסובבים את ירושלים או סמוכים לה [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מתוך תיאור המקומות השונים, הפרשנים מזהים מדרג חברתי וטופוגרפי של החורבן. הצעקה מתחילה בשער הדגים, הממוקם בחומה הראשונה והנמוכה שבה יושבים המוני העם ובעלי המלאכה. משם היא גוברת לכדי יללה באזור "המשנה" – החומה השנייה והגבוהה יותר, שבה מתגוררים השרים, החכמים והנכבדים. לבסוף מגיע השבר הגדול אל הגבעות, שהן פסגת הר ציון והר הבית, מקום מושבם של המלך ויועציו, שם תתרחש עיקר המפלה [מלבי"ם, אברבנאל].
לצד הפירוש הגיאוגרפי בתוך ירושלים, מובאת גם גישה מדרשית המרחיבה את תיאור החורבן לערים נוספות בארץ ישראל. לפי קו מחשבה זה, שער הדגים רומז לעיר עכו השוכנת על חוף הים, "המשנה" רומזת לעיר לוד הסמוכה לירושלים, והגבעות מסמלות את העיר ציפורי הבנויה בראשי ההרים [רד"ק, אברבנאל].