הכרזה אלוהית קשה וגורפת על חורבן מוחלט פותחת את דברי הנבואה. הביטוי אָסֹף אָסֵף משמעותו כליון, השמדה והכחדה של כל חי [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. הפרשנים מציינים כי הצירוף אָסֹף אָסֵף כֹּל מציג תחילה כלל רחב של חורבן טוטאלי, אשר יפורט ויוסבר בהרחבה בפסוקים הבאים אחריו [מלבי"ם, רד"ק]. כמו כן, למרות שהמילים מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נשמעות כמתייחסות לעולם כולו, הכוונה המדויקת כאן היא להשמדת כל הנמצא על אדמת ארץ ישראל [מצודת דוד, רד"ק].
מבחינה לשונית, הפרשנים נחלקו בהסבר המבנה המיוחד של המילים אָסֹף אָסֵף. גישה אחת מסבירה כי המילה אָסֵף חסרה את האות א' בתחילתה, והייתה אמורה להיכתב כ"אֶאֱסֹף", תופעה דקדוקית המוכרת ממקומות נוספים במקרא [רש"י, מצודת ציון, אברבנאל].
לעומת זאת, גישה אחרת מנתחת את שתי המילים כנובעות משורשים שונים: בעוד שהמילה הראשונה אָסֹף היא שם פועל מהשורש א.ס.ף, המילה השנייה אָסֵף נגזרת מהשורש ס.ו.ף בבניין הפעיל, ומבטאת סוף, סיום והכחדה. לפיכך, הצירוף כולו נועד להדגיש הבאת קץ מוחלט [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. דעה נוספת מציעה כי האות א' במילה אָסֹף היא למעשה אות נוספת שאינה חלק מהשורש המקורי [אבן עזרא].
נוסח מדויק זה של הפסוק, המכפיל את לשון האסיפה והכליון, נשמר בקפידה ומופיע בצורתו זו גם במקורות מדרשיים קדומים [מנחת שי].