צפניה, פרק ב׳, פסוק ה׳

יצא לכם פעם לראות מישהו שלועג לחבר כשהוא בצרה? הנביא צפניה פונה אל הפלשתים, העם שחי ליד עם ישראל. כשלעם ישראל היה קשה והם סבלו, הפלשתים צחקו ולעגו להם. עכשיו הנביא מסביר להם שבעוד שעם ישראל יחזור יום אחד לארצו, הפלשתים ייענשו על ידי הבבלים ולא יחזרו עוד. הנביא קורא לאזור שלהם חֶבֶל הַיָּם. למה דווקא חבל? כי פעם היו מודדים חלקות אדמה בעזרת חבל ארוך, ולכן המילה חבל מתארת אזור או מחוז. הכוונה היא שהפלשתים גרו ממש על שפת הים. הנביא קורא להם גם בשם גּוֹי כְּרֵתִים. זה היה עוד שם של הפלשתים, כי הם הגיעו לארץ מרחוק, מעבר לים. אבל מסתתר כאן גם רמז חשוב: השם כרתים נשמע כמו המילה להיכרת, וזה רומז על כך שבעתיד הם ייעלמו מן העולם. הנביא מכריז דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם, כלומר זאת החלטה ברורה של ה', שכבר נביאים אחרים הזהירו מפניה בעבר. הוא גם מזכיר שהם יושבים בכְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כי האזור שלהם נחשב לחלק מארץ כנען. יש בזה מסר: בדיוק כמו שעמי כנען העתיקים נאלצו לעזוב את הארץ, כך יקרה גם להם. בסוף, הנביא מתאר מה יקרה לארצם במילים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב. כלומר, הארץ שלהם תישאר שוממה וריקה לגמרי, עד שלא יישאר בה אפילו אדם אחד שיגור שם.