נבואת זעם זו מופנית כלפי העמים השכנים, ובראשם הפלשתים, אשר הטיחו דברים ולעגו ליהודה בשעת חורבנה. הנביא מצהיר כי בניגוד לעם ישראל שעתיד לשוב לארצו, הפלשתים יספגו חורבן מוחלט וסופי על ידי הבבלים, שממנו לא יקומו עוד [אברבנאל].
הקריאה חֶבֶל הַיָּם מתייחסת למיקום הגיאוגרפי של העם. המילה "חבל" משמעותה מחוז, אזור או חלקת אדמה הנמדדת באמצעות חבל מדידה [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון]. מכאן שהכוונה היא לתושבי שפלת החוף, הם הפלשתים שישבו בגבולה המערבי של ארץ ישראל [רש"י, שטיינזלץ]. לצד המשמעות הגיאוגרפית, מסתתר כאן רמז כפול: המילה "חבל" מרמזת גם על חבלי לידה וייסורים שעתידים לבוא עליהם [אברבנאל].
הכינוי גּוֹי כְּרֵתִים משמש כשם נרדף לפלשתים או למחוז מרכזי בארצם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. מבחינה היסטורית, מדובר בעם זר שמוצאו מעבר לים, אשר היגר לאזור והתיישב בו [שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מצביעים על כך שמעבר לשם האומה, יש כאן משחק מילים נבואי: השם "כרתים" מעיד על עתידם להיכרת מן העולם [מלבי"ם, אברבנאל], וכפי שתרגם יונתן בן עוזיאל, מדובר באומה שנידונה לכליה ולהשמדה [רש"י, רד"ק].
ההכרזה דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם מפנה אל גזר הדין הקשה. אזהרה זו מצטרפת לנבואות חורבן שכבר נאמרו על הפלשתים בידי נביאים קודמים כיואל, עמוס וישעיהו, וכעת צפניה מקבע ומשלים אותן [מלבי"ם], כשהוא מכוון לעונש המופיע בסוף הפסוק [מצודת דוד].
הנביא קורא להם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. הפרשנים מסכימים כי ארץ פלשתים נחשבת מבחינה מקראית לחלק מארץ כנען [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד], והדבר בא להדגיש שמדובר בפלשתים שהתיישבו בכנען, להבדיל מפלגים אחרים של העם שירדו למצרים [שטיינזלץ]. מעבר לכך, השימוש בשם "כנען" נועד להעביר מסר סמוי: כשם שעממי כנען המקוריים נעקרו מן הארץ, כך גם הפלשתים יסחו ויאבדו מאדמתם [אברבנאל].
הפסוק נחתם בעונש המוחלט וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב, שמשמעותו חורבן כה יסודי, עד שהארץ תישאר שוממה לחלוטין ולא יימצא בה אף לא אדם אחד שישב בה [מצודת דוד].