מפלתה של אימפריה אדירה ויהירה מומחשת במעבר החד שבין עבר מפואר להווה חרב ושומם. הפרשנים מסכימים כי זֹאת הָעִיר המוזכרת כאן היא נינוה, בירת אשור העצומה.
הנביא מתאר את נינוה בשיא גדולתה כעיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, ביטוי המצביע על עיר שהייתה מלאה בשמחה תמידית, התגאתה בהצלחותיה ונהנתה מתחושת ביטחון ממושכת [מצודת דוד, אברבנאל]. המילה הָעַלִּיזָה מבטאת שמחה עמוקה [מצודת ציון]. מתוך תחושת העוצמה הזו, העיר אומרת בלבבה אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה משמעותו "אני ואין אף אחד מלבדי", ומשקף את תחושת העליונות המוחלטת של נינוה, שהאמינה שאין לה מתחרים ואין עיר שמשתווה לה בכוח ובשמחה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. ביטוי מליצי זה מופיע גם בספר ישעיהו [מלבי"ם].
התפנית הדרמטית מתבטאת במילים אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה. נינוה, שהייתה עיר ממשל עצומה ושוקקת חיים, הוכתה באופן מוחלט, נותרה ללא יושב והפכה לשממה שבה רובצות חיות בר בין החורבות [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
על פי קריאה ייחודית של מבנה הפסוק, חציו השני הוא למעשה המבוא לחציו הראשון: כל אדם שעובר על פני החורבות מסתכל עליהן ואומר בפליאה "זאת העיר העליזה... איך הייתה לשמה?" [מלבי"ם]. תגובת העוברים והשבים מתוארת במילים כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ. הפעולה יִשְׁרֹק מתארת השמעת קול על ידי כיווץ השפתיים, והמילה יָנִיעַ משמעותה טלטול ונדנוד [מצודת ציון]. שריקה זו, יחד עם תנועת היד, מבטאת תדהמה עמוקה, פליאה וקינה של מי שרואה דבר כה חשוב ועצום שנחרב עד היסוד [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].