ארץ החוף השוקקת, על עריה ותעשייתה הימית, עתידה לעבור חורבן מוחלט ולהפוך לאזור מרעה ארעי ונטוש. השימוש בלשון נקבה במילה וְהָיְתָה מתייחס לארץ עצמה, או לעיר הנקראת חֶבֶל הַיָּם [אבן עזרא, רד"ק].
המרחב החרב יהפוך לנְוֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן. המילה נְוֹת נגזרת מן המילה "נווה", ומציינת משכן, מקום מדור או שטח מרעה המיועד לצאן [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק]. באשר למשמעות המילה כְּרֹת, נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון חפירה, כמו חפירת בור או באר. לפי פירוש זה, האזור יהפוך למקום שבו הרועים חופרים לעצמם בורות כדי לשבת בהם, למצוא מים, או כדי לכלוא ולשמור על מקניהם [מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, הגישה השנייה קושרת את המילה למונח "כרה", שמשמעותו סעודה או משתה. לפי קו חשיבה זה, המקום יהפוך לנווה ארעי שבו הרועים מתקבצים יחד כדי להכין לעצמם לחם בבוקר ולאכול את סעודתם, סעודה המשמשת גם כאות לברית שלום ביניהם [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל].
לצד משכנות הרועים יוקמו שם וְגִדְרוֹת צֹאן, שהם שטחים מגודרים שהרועים בונים כדי לרבץ בהם את הצאן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כך, תחת המדינות והערים הגדולות שעמדו שם טרם החורבן, ייוותרו רק מבנים ארעיים של רועי צאן [אברבנאל].