המשפט העתידי של ה' לא יוגבל רק לישראל, אלא יקיף את כלל העמים באזור ואף יכה בשכנים הרעים של ישראל בחומרה רבה [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הפורענות תפגע בארבע מתוך חמש ערי הפלשתים, בעוד שהעיר גת אינה מוזכרת משום שבאותה תקופה הייתה תחת שלטון מלכי יהודה [רד"ק]. אם עם ישראל יחזור בתשובה, הוא יינצל מגלות ויישאר בארצו, ואילו ערי הפלשתים ייוותרו חרבות ונטושות [רש"י, מצודת דוד]. רוב הפרשנים מציינים כי הפסוק מעוצב בדרך צחות פיוטית, תוך שימוש נרחב בלשון נופל על לשון ובצימודי מילים בעלי צליל דומה.
כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה מיושביה, וכך גם וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה. לגבי הגירוש של העיר הבאה, אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ, מציעים הפרשנים מספר טעמים לכך שהאויבים יגרשו את התושבים דווקא באמצע היום. הגישה המרכזית מסבירה שהגירוש יתרחש באור יום מלא, כך שאיש לא יוכל למצוא מחסה או להסתתר, וכל התושבים יגורשו מבלי שיישאר אדם במקומו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גישה שונה קושרת את שעת הצהריים למכת פתע של שוד והרס המכונה קטב, אשר מכה בצהריים. פירוש זה נשען על משחק מילים נוסף, שכן שמה של אשדוד רומז למילה שוד [רש"י, רד"ק]. הסבר נוסף מתמקד באופייה החקלאי של העיר, ומציין כי אשדוד הייתה אזור מרעה, ושעת הצהריים היא שעה קשה במיוחד להוצאת הצאן החוצה בשל החום הכבד [רש"י].
לבסוף, וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר, כלומר תושביה יגורשו וייעקרו ממקומם בכוח רב בדומה לדבר הנעקר מהשורש, עד שלא יישאר בה איש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גם בחלק זה של הפסוק בולט משחק המילים בין שם העיר לפעולת העקירה [אבן עזרא, רד"ק].