לאחר נבואות החורבן על אומות העולם, מופנית תוכחתו של הנביא פנימה, אל עבר ירושלים. הפסוק מציג קינה נוקבת על מצבה המוסרי והרוחני של העיר, תוך שימוש במילים טעונות המאפשרות קריאה כפולה: מחד גיסא, תיאור של שפל מוסרי וטומאה, ומאידך גיסא, תזכורת להזדמנויות הגאולה והגדולה שהוחמצו. בשעה שמרבית הפרשנים רואים בפסוק התייחסות לירושלים של ימי בית ראשון [רש"י, רד"ק], יש המזהים כאן נבואה על ימי בית שני, תקופה שבה העיר נגאלה מזמן הגלות וזכתה לגבורה היסטורית, אך לבסוף חרבה בשנית בגלל מעשיה [אברבנאל, מלבי"ם].
המילה מֹרְאָה זוכה למספר פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת לכלוך, טינוף וטומאה. פירוש נוסף קושר את המילה לשורש מרי, כלומר עיר מורדת וסוררת [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה שונה מפרשת את המילה מלשון יראה; ירושלים הייתה עיר נוראה ואדירה, שבעתות גאולתה נפלה אימתה על הגויים סביבה [אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל].
בדומה לכך, גם המילה וְנִגְאָלָה מפורשת בשני אופנים מנוגדים. רוב הפרשנים רואים בה מילה נרדפת ללכלוך, המבטאת עיר המגואלת ומזוהמת בחטאיה. לעומתם, יש המפרשים את המילה כפשוטה, מלשון גאולה; ירושלים היא עיר שה' גאל אותה מיד צריה, והיה עליה להכיר טובה ולא לחטוא שוב [אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל].
הכינוי הָעִיר הַיּוֹנָה חותם את הפסוק וטומן בחובו משמעויות מגוונות. הפירוש הנפוץ ביותר קושר את המילה למושג הונאה, ומציג עיר של עושק, גזל וניצול של הבריות [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בפירוש זה נוצר ניגוד חריף, שכן היונה משמשת בדרך כלל כדימוי לשלום, תום ויופי, ואילו כאן משמעותה הפוכה לחלוטין [ביאור שטיינזלץ].
גישה אחרת מפרשת את המילה כפשוטה, כהשוואה לבעל החיים: ירושלים נמשלת ליונה פותה וחסרת דעת [רש"י, רד"ק, אבן עזרא]. מנגד, יש הרואים ביונה סמל חיובי של נאמנות לבן זוגה, המייצג את הקשר המיוחד והבלתי ניתן להפרדה בין אומת ישראל לה' [אברבנאל]. פירוש היסטורי ייחודי מציע כי הכינוי נובע מכך שירושלים הייתה נתונה תחת שלטון אשור ובבל, שסמל הדגל שלהן היה צורת יונה [מלבי"ם].