בחזון הנביאים לעתיד לבוא, ההכרה במלכות 'ה צפויה להתרחב ולהגיע אל הקצוות הנידחים והרחוקים ביותר של העולם. התעוררות זו תקיף גם עמים מרוחקים שלא ידעו את 'ה מעולם, ותביא לאיחוד יוצא דופן של האנושות סביב עבודת הבורא.
התיאור הגיאוגרפי מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ מכוון אל קצה העולם הדרומי, הרחק מעבר לגבולה של מצרים [ביאור שטיינזלץ]. באזורים מרוחקים אלו שוכנים עֲתָרַי בַּת־פּוּצַי. קיימת מחלוקת בין הפרשנים באשר לזהותם של אלו. הגישה המרכזית גורסת כי מדובר בשמות של אומות ספציפיות, משפחות או מקומות נידחים השוכנים באותו אזור [אבן עזרא, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, חסרה בפסוק אות ו' החיבור, והכוונה היא לאומת עתרי ולאומת בת פוצי [אבן עזרא]. אלו הן אומות עובדות אלילים המנותקות לחלוטין מידיעת 'ה או מהיכרות עם עם ישראל [מלבי"ם, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה פרשנית אחרת מזהה בביטויים אלו את עם ישראל הנמצא בגלות. לפי פירוש זה, עֲתָרַי הם בני ישראל המתפללים ועותרים אל 'ה, או אלו ש'ה נעתר לתפילתם, ואילו בַּת־פּוּצַי הן הקהילות של עם ישראל שהופצו ופוזרו בין הגויים [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].
ההבטחה היא כי אותם גורמים יוֹבִלוּן מִנְחָתִי, כלומר יביאו מנחה ושי [מצודת ציון]. זהות מביאי המנחה ומהותה משתנות בהתאם לזיהוי של אותן קבוצות. אם מדובר בעם ישראל הפזור, הרי שהם עצמם אלו שיביאו מנחה אל 'ה [רש"י, אבן עזרא]. אולם, אם מדובר באומות המרוחקות, הרי שהן יתאחדו בעבודת 'ה ויביאו מנחה [אברבנאל]. חלק מהפרשנים מדגישים כי המנחה שאותן אומות יביאו היא למעשה עם ישראל עצמו; הגויים יקבצו את הנדחים והגולים, כדוגמת גולי סנחריב, ויביאו אותם חזרה לירושלים כקורבן וכמנחה המוקדשת ל'ה [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק].
הסכמה אוניברסלית זו של עמים רחוקים לעבוד את 'ה שכם אחד היא תופעה פלאית. יש המסבירים כי שינוי תודעתי עצום זה באומות העולם יתרחש בעקבות אירוע נשגב כמו תחיית המתים, שייצור פליאה כה גדולה עד שהעמים יקבלו על עצמם את עבודת 'ה מעצמם, אירוע שוודאי לא התרחש בימי קיומו של הבית השני, שהיו רוויים במחלוקות פנימיות [אברבנאל].