קריאה נרגשת לשמחה עמוקה מופנית אל העם לעת הגאולה העתידית, עם חזרתה של השכינה והסרת עול האויבים. הנביא מזמין את האומה כולה לבטא את אושרה בשלל דרכים, ובכך חותם את נבואותיו.
המילים רׇנִּי, הָרִ֖יעוּ, שִׂמְחִ֤י וְעׇלְזִי מבטאות כולן התרוממות רוח. רׇנִּי משמעותה קריאה לשיר ולהריע תרועת שמחה. בעוד שחלק מן הפרשנים רואים בכפילות המילים שִׂמְחִ֤י וְעׇלְזִי אמצעי פיוטי שנועד לחזק ולהדגיש את עוצמת השמחה [רד"ק], יש המבחינים בין סוגי השמחה: שִׂמְחִ֤י מתייחסת לשמחה הפנימית שבלב, ואילו המילה וְעׇלְזִי מכוונת לביטוי החיצוני והפיזי של השמחה, כדוגמת ריקוד [מלבי"ם].
הפניה המשולשת בפסוק אל בַּת־צִיּ֔וֹן, יִשְׂרָאֵ֑ל ובַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם זכתה למספר התייחסויות. גישה אחת מסבירה כי מדובר בכפל עניין במילים שונות לשם הדגשה ותפארת המליצה [רד"ק]. לעומת זאת, גישה מרכזית רואה בכך ביטוי לאיחוד היסטורי של העם. בַּת־צִיּ֔וֹן מייצגת את מלכות יהודה, ואילו יִשְׂרָאֵ֑ל מכוון ספציפית לעשרת השבטים של מלכות ישראל. הקריאה לבַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם באה לאחד את כולם יחד, שכן לעתיד לבוא ירושלים תתחלק ותהיה שייכת לכלל השבטים כאחד, והם ישובו להיות גוי אחד [אברבנאל, אבן עזרא, רד"ק].
מנקודת מבט שונה, הפנייה למוקדים השונים מבטאת את תיקון מוסדות ההנהגה של העם. בַּת־צִיּ֔וֹן מסמלת את מושב הסנהדרין והשופטים, שמשפטיהם המעוותים יתוקנו ויוסרו; יְרוּשָׁלָֽ͏ִם מסמלת את עיר המלוכה וההנהגה המדינית, שתפסיק לייצר רע ותוחלף בהנהגתו הישירה והניסית של ה׳; ואילו יִשְׂרָאֵ֑ל מייצג את העם כולו, שיזכה לשחרור מלחץ האומות והאויבים שמסביב [מלבי"ם].
רובד נוסף וייחודי מתייחס למשמעות המילולית של המילה "בת". הקריאה לנשים (בַּת־צִיּ֔וֹן, בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם) לשיר ולשמוח בקול, ולגברים (יִשְׂרָאֵ֑ל) להריע, רומזת למציאות הרוחנית של ימות המשיח. בזמן הגאולה יתבטל יצר הרע לחלוטין, ואימת השכינה שתשרה בעם תהיה כה גדולה, עד שלא יהיה עוד חשש מהרהורים רעים למשמע קול שירת הנשים. כך יוכלו כולם, גברים ונשים כאחד, לקחת חלק מלא וטהור בשמחת המצווה [חומת אנך].