לאחר שהעם סירב לחזור בתשובה ובכך החמיץ את ההזדמנות לקרב את הישועה, ה' מבהיר כי הגאולה תלויה כעת אך ורק במועד שנקבע מראש. הנבואה קוראת להמתין בסבלנות לקץ הימים, אז יתחולל מהפך עולמי שבו ה' יאסוף את אומות העולם למשפט ויביא ישועה מוחלטת.
המילה חַכּוּ משמעותה המתנה ועיכוב [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהיות והעם השחית את דרכיו, עליו כעת להמתין זמן רב עד למועד הקבוע באחרית הימים, אשר אינו תלוי עוד במעשיהם. הבטחה זו של ה' היא הבטחה נצחית שאין לה הפסק [חומת אנך].
בביאור המילה לְעַד בצירוף לְיוֹם קוּמִי לְעַד נחלקו המפרשים. גישה אחת מפרשת זאת מלשון נצחיות: ה' יקום ויתגלה לנצח [ביאור שטיינזלץ], ותהיה זו גאולה סופית שלא תבוא אחריה עוד גלות, בניגוד לגאולות הזמניות ממצרים ומבבל [מלבי"ם, אברבנאל]. לעומת זאת, פרשנים רבים מסבירים כי המילה לְעַד משמעותה ביזה ושלל, כלומר ה' יקום לשלול את אומות העולם [מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד]. גישה נוספת מסבירה שה' יקום להתוועד נגד העם [רש"י].
המשפט והגזרה של ה' לעתיד לבוא [אבן עזרא, רד"ק] אינם נוגעים לישראל בלבד, אלא מדובר במהלך עולמי רחב [מלבי"ם]. ה' עתיד לאסוף את האומות אל ארץ ישראל וירושלים. ישנה הבחנה בין סוגי העמים: הגּוֹיִם הם המוני העם שאין להם מלך ונאספים בקלות מעצמם, בעוד שהמַמְלָכוֹת הן מדינות מסודרות שה' יצטרך לקבץ אותן במיוחד [מלבי"ם]. אגב כך, מצוין כי האות קו"ף במילה לְקָבְצִי נהגית בתנועת קמץ קטן [רד"ק].
לגבי מהותה של התקבצות זו, רוב הפרשנים מזהים אותה עם מלחמת גוג ומגוג [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. מנגד, מוצגת גישה ולפיה לא מדובר באומות שיבואו להילחם ספציפית בישראל, אלא בהתנגשות היסטורית באחרית הימים שבה יעלו הנוצרים לכבוש את ארץ ישראל, ומולם יבואו המוני מוסלמים מהמזרח ומהצפון. מלחמה עצומה תפרוץ ביניהם, וה' ינקום בשני הצדדים [אברבנאל].
באותו יום גדול ישפוך ה' את עונשו על האומות שהרעו לישראל. הזַעַם מבטא את עצם הקללה והעונש המיועד, ואילו חֲרוֹן אַפִּי מוסיף על כך את עוצמת הכעס [מלבי"ם]. הנקמה תנבע גם מתוך קִנְאָתִי – קנאת ה' על כבוד שמו, בעקבות כך שהאומות עבדו אלילים [אבן עזרא, מלבי"ם]. כתוצאה מכך, רוב יושבי הארץ ייענשו ויישרפו [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], וישנה אף אזהרה כי אם בני ישראל ימשיכו להרשיע, הם עלולים להיענש יחד עם הגויים [ביאור שטיינזלץ]. בסופו של תהליך הזיכוך הזה, העולם יתהפך לעבוד את ה' לבדו בשפה ברורה, היא לשון הקודש [אבן עזרא].