הבאת פורענות על עמים שכנים אינה רק אקט של ענישה, אלא משמשת כאזהרה חינוכית נוקבת. הפרשנים מסכימים כי ה' הביא חורבן על אומות העולם מתוך מטרה ברורה: לעורר את עם ישראל לקחת מוסר, לראות את התוצאות ההרסניות של החטא, ולשוב מדרכם הרעה כדי להינצל מגורל דומה של חורבן הבית [רש"י, אבן עזרא, אברבנאל].
תהליך ההרס מתבצע באופן הדרגתי, מהחוץ אל הפנים, בשלושה שלבים מרכזיים [מלבי"ם]. תחילה, הִכְרַתִּי גוֹיִם, כלומר הבאתי עליהם כליון. השלב הראשון של החורבן ניכר במעטפת: נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם. המילה נָשַׁמּוּ מבטאת שממה, והמילה פִּנּוֹתָם מתפרשת כגבולות המדינה וזוויותיה [מלבי"ם], כמגדלים גבוהים [מצודת ציון, שטיינזלץ], או באופן מושאל כמנהיגים הבולטים של אותם עמים [שטיינזלץ].
לאחר מכן, ההרס חודר פנימה אל תוך היישובים עצמם: הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם. ה' החריב את השווקים והרחובות [מצודת ציון, שטיינזלץ], או את הדרכים והאזורים שמאחורי הבתים [מלבי"ם], עד שהם נותרו מִבְּלִי עוֹבֵר.
בשלב הסופי והמוחלט, נִצְדּוּ עָרֵיהֶם. המילה נִצְדּוּ מקורה בשפה הארמית ומשמעותה ריקנות, שממה ותוהו [אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם]. הערים נחרבו לחלוטין ונותרו מִבְּלִי־אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב. היעדר התושבים הוא הסיבה הישירה לכך שאין גם עוברי אורח בדרכים [מצודת דוד]. פירוש נוסף וייחודי למילה נִצְדּוּ קושר אותה ללשון ציד ומארב; בשל היותן ריקות מאדם, הערים הנטושות הפכו למקומות סכנה שבהם חיות טרף ומזיקים אורבים לכל מי שמעז להיכנס אליהן [מלבי"ם].