צפניה, פרק ג׳, פסוק י״ט

Zephaniah 3:19Sefaria

הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כׇּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכׇל־הָאָ֖רֶץ בׇּשְׁתָּֽם׃

הבטחת הגאולה טומנת בחובה מהפך היסטורי כפול: מפלתו המוחלטת של המשעבד, ולצידה תקומתו המפוארת של העם הנרדף והשבור. בעת ההיא, מאזן הכוחות העולמי ישתנה מן הקצה אל הקצה, והשפלות העמוקה ביותר תהפוך למקור של כבוד וגדולה.

בתחילת דבריו מצהיר ה׳ הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ. הפרשנים נחלקו בהבנת הפועל עֹשֶׂה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת פעולה של סחיטה, כתישה ומעיכה, כלומר ה׳ יכניע וישבור את האומות שעינו את ישראל בגלות. פירוש נוסף גורס כי הכוונה היא לעשיית כליה והשמדה מוחלטת של אותם אויבים [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם]. המלבי"ם מוסיף כי הפגיעה מכוונת במיוחד כלפי אלו שעינו את ישראל בייסורים במטרה להעבירם על דתם.

כנגד עונשם של האויבים, מתוארת ישועת ישראל במילים וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ. הדימוי מתייחס לעדת ישראל, הנמשלת לאדם חיגר, דל ואובד, שאינו מסוגל לנוע בכוחות עצמו ונדחף לארצות זרות [מצודת דוד, שטיינזלץ]. מעבר לתיאור הכללי, יש שזיהו בחלוקה זו רמזים היסטוריים או רוחניים. האברבנאל מסביר כי הַצֹּלֵעָה מסמלת את עשרת השבטים שגלו לאשור, בעוד הַנִּדָּחָה מכוונת לגולי מלכות יהודה, שאת כולם עתיד ה׳ לקבץ. לעומתו, המלבי"ם מציע חלוקה רוחנית: הַצֹּלֵעָה מייצגת את אלו שמעדה רגלם ואמונתם נחלשה בגלל הרדיפות, ואילו הַנִּדָּחָה הם אלו שעמדו בגבורה באמונתם, ובעקבות כך גורשו ופוזרו לארבע רוחות.

סופו של הפסוק, וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם, מציג את התהפוכה הסופית, אך מעורר מחלוקת פרשנית באשר למי מופנית הבושה. הגישה הראשונה מסבירה כי הבושה מתייחסת לעברם של ישראל: דווקא באותם מקומות וארצות גלות שבהם סבלו העקורים מחרפה ובושה, שם בדיוק יעניק להם ה׳ פרסום ושם טוב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. המלבי"ם מוסיף כי עצם האמונה של ישראל, שהייתה בתחילה סיבה ללעג ולבושה, תהפוך כעת למקור תהילתם.

גישה שנייה מעבירה את מוקד הבושה אל הגויים: אומות העולם יתמלאו בבושה עמוקה כאשר יראו כיצד האומה הצולעת והמושפלת הופכת למושא של תהילה [אבן עזרא, שטיינזלץ]. גישה שלישית וייחודית מציע האברבנאל, המחלק את סוף הפסוק לשניים: המילה לִתְהִלָּה מתייחסת לישראל, שבהם יתברכו הגויים, ואילו המילים וּלְשֵׁם בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם מתייחסות לאויבים, כך שמפלתם ובושתם של המענים יהיו מפורסמים וייוודעו בכל הארץ.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ח
פסוק כ׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.