מנהיגי העיר מושחתים ונוהגים כחיות טרף שאינן יודעות שובע [ביאור שטיינזלץ]. הנביא מציג הקבלה בין שני סוגי מנהיגים ובין חיות טרף שונות, כדי להמחיש את אופיים האכזרי ואת דרכי פעולתם.
תחילה מוזכרים השרים: שריה בקרבה אריות שואגים. השרים מאיימים על העם בקולם [מצודת דוד] וגוזלים אותם, בדומה לאריות השואגים על טרפם [אבן עזרא, רד"ק]. האריות שואגים דווקא כאשר הם מוצאים את הטרף, והדבר מסמל את פעולתם של השרים הנעשית בגלוי ובפרהסיא [מלבי"ם].
לעומתם מוצגים השופטים: שופטיה זאבי ערב. השופטים נמשלו לזאבים הפועלים בשעות הערב והלילה. בניגוד לשרים שגוזלים בגלוי, השופטים לוקחים שוחד בסתר ובחשכה, במקום שבו איש אינו רואה [מלבי"ם]. בחירת הדימוי לזאבי ערב מבטאת גם את רעבונם העז, שכן לאחר שלא אכלו כל היום הם ממהרים לטרוף את קורבנם בלילה [רש"י, מצודת דוד].
פעולתם ההרסנית של השופטים מתוארת במילים לא גרמו לבקר. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה גרמו נגזרת מהמילה "גרם", שמשמעותה עצם [מצודת ציון, מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהשופטים משחיתים את העם מכל וכל, וטורפים את קורבנם במהירות כזו שאינם משאירים אפילו את העצמות לבוקר שלמחרת [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. היעלמות העצמות מסמלת גם את העלמת הראיות: השופטים בולעים את השוחד במחשכים, ועד שעולה אור הבוקר לא נותר כל זכר לפשעיהם [מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה כי תיאור זה מצביע על כך שהם לעולם אינם מסיימים לאכול את טרפם בשל תאוותם הבלתי נדלית [ביאור שטיינזלץ], או שרעבונם בערב כה כבד משום שלא שברו עצם לאכילה מאז הבוקר [אבן עזרא].