צפניה, פרק ג׳, פסוק ג׳

מנהיגי העיר פועלים באכזריות כחיות טרף מושחתות שאינן יודעות שובע. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ גוזלים את העם ומאיימים עליו בגלוי, ממש כפי שאֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים על טרפם. לעומתם, שֹׁפְטֶיהָ פועלים בחשאי ולוקחים שוחד במחשכים, ולכן הם מדומים לזְאֵבֵי עֶרֶב המורעבים כל היום וממהרים לטרוף בלילה. תאוותם כה גדולה עד כי לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר, כלומר הם טורפים את קורבנם במהירות ולא מותירים אפילו עצם (גרם) אחת ליום המחרת, דבר המסמל גם את העלמת הראיות לפשעיהם עד עלות השחר. לחלופין, ייתכן שהתיאור מצביע על רעבונם הכבד לאחר שלא שברו עצם לאכילה מאז הבוקר, ועל תאוותם הבלתי נדלית שמונעת מהם לסיים אי פעם לטרוף.